ההנחיות לתכנון חניה

1. מקום חניה אחרון בשורת חניות בניצב

אין בהנחיות לתכנון חניה התייחסות למקום

החניה האחרון בשורת החניות, בין אם הוא גובל בקיר, או גובל באבני שפה שאחריהם בא גינון או ריצוף.

כלי-רכב היוצא בנסיעה לאחור ממקום חניה אחרון בשורה, אינו יכול לייצר פטיש סיבוב כדי להיעמד עם הפנים לכוון היציאה. לכן מקום חניה אחרון צריך להיות רחב יותר מאשר מקום חניה הגובל בקיר באמצע השורה, והפתרון הנכון הוא להאריך את מסדרון הנסיעה ב-0.50 מ' עד 1.0 מ', אל מעבר למקום החניה האחרון.

2. חניה בניצב, ברחוב

תקנות התעבורה וההנחיות לתכנון, מאפשרות לתכנן מקומות חניה ניצבים לציר הרחוב,

אם לא מדובר ברחוב ראשי וסואן.

בתכנון חניה במגרש חניה, נדרש מעבר ברוחב כ- 6.0 מ' כדי לפנות ב- 90 מעלות, ולהכנס בהצלחה אל מקום חניה שבניצב למעבר.

נהג שנוסע ברחוב ורואה מקום חניה בניצב מימינו, אינו יכול להכנס אל החניה, כי עומד לרשותו נתיב שרוחבו כ- 3.0 עד 3.50 מ' בלבד. כדי להכנס לחניה, בנסיעה קדימה או בנסיעה לאחור, עליו לעבור לנתיב שמשמאלו, כדי לקבל רוחב תימרון של כ- 6.0 מ'.

המסקנה המתבקשת היא שתכנון חניה בניצב לאורך רחוב דו-סטרי דו-נתיבי, אינו בטיחותי.

לעומת זאת, בכניסה לחניה אלכסונית מספיק נתיב נסיעה ברוחב 3.50 מ'.

לפי הנחיות משרד התחבורה אין לתכנן חניה באלכסון ברחוב דו-סטרי חד-מסלולי, כנראה כדי למנוע כניסה מהנתיב הרחוק בפניה חדה בזווית של כ-135 מעלות.

כיוון שבכניסה לחניה בניצב, כל הנהגים חייבים להשתמש בנתיב שמיועד לכיוון הנסיעה הנגדי, יתכן שדווקא חניה באלכסון בטיחותית יותר.

3. חניה באלכסון ברחוב

כדי שחניה באלכסון ברחוב תהיה בטיחותית, רצוי שהכניסה אליה תהיה בנסיעה לאחור.

הנהג עוצר בצד הנתיב כמו כדי להכנס לחניה במקביל, אבל הוא נכנס בקלות בלי התימרון המסובך שנדרש כדי להיעמד במקביל לכביש.

כאשר הנהג רוצה לצאת מהחניה הוא רואה בראי את המכוניות המתקרבות, כמו ביציאה מחניה במקביל.

4. רוחב מינימלי של מקום חניה

לפי ההנחיות לתכנון חניה, רוחב מינימלי של מקום חניה הוא 2.40 מ'.

ברמת שרות 2 ניתן לרדת לרוחב של 2.30 מ'.

כאשר נכתבו ההנחיות לתכנון חניה, בשנת 1980, רוחב מכונית משפחתית היה כ- 1.80 מ'. במהלך השנים המכוניות נהיו קצרות יותר ורחבות יותר. כיום רוחב מכונית משפחתית מגיע כיום לכ-1.90 מ' ואף יותר.

כותבי ההנחיות גם היו אופטימיים. הן הניחו שהנהגים יחנו באמצע מקומות החניה וישאירו משני הצדדים מרווחים לחונים לידם, כדי שיוכלו לפתוח את דלתות מכוניותיהם.

המצב בפועל הוא שנהגים חונים כפי שהם מצליחים לחנות, ואינם מתמרנים הלוך ושוב כדי להיעמד בדיוק באמצע מקום החניה.

לכן לא אחת, נהג חונה צמוד לקו, והנהג שחנה לידו לא יוכל להיכנס למכוניתו.

המסקנה המתבקשת היא שצריך להרחיב את הרוחב המינימלי של מקומות החניה. רוחב מינימלי צריך להיות 2.50 מ', וברמת שרות 2, 2.40 מ'.

רעיון נוסף שיכול להקל ולעזור לנהגים, הוא לסמן מקומות חניה ברוחב 2.0 מ', וביניהם מרווחים ברוחב 50 ס"מ שבשיטחיהם אסור לחנות.

5. חניה ליד עמודים

ההנחיות לתכנון חניה אינן מבדילות בין מקום

חניה הצמוד לקיר, לבין מקום חניה ליד עמוד.

כשחונים קרוב מאוד לקיר, הקירבה לקיר מונעת את האפשרות לפתוח את דלת המכונית. לכן נדרש רוחב גדול יותר של מקום חניה הגובל בצידו בקיר. אולם, אם חונים ליד עמוד, אין שום קושי לפתוח את הדלת אם העמוד אינו בדיוק מול הדלת. עובי העמוד שהסתיים מבטיח מרחב לפתיחה.

מן הראוי היה שבהנחיות לתכנון חניה תהיה לכך התייחסות. למשל, שייכתב שאם לאורך 2.20 מ' או יותר, במרכז מקום החניה אין עמודים, ואין הפרעה אחרת לפתיחת דלת, ניתן להסתפק ברוחב קטן יותר של מקום החניה, כמו בחניה שאינה גובלת בצידה בקיר.

6. שילוט הכוונה בחניון

בחניון גדול יש חשיבות רבה לשילוט ההדרכה.

שילוט ההדרכה נדרש גם לנהגים בכלי הרכב, וגם להולכי הרגל בתוך החניון.

מיקומו וצורתו של כל שלט צריך להיות מתוכנן כך שיובן אם הוא מיועד לנהגים, או אם הוא מיועד להולכי הרגל לאחר שיצאו מהרכב.

אסור לגרום למצב שבו נהג ייסע לפי שלט "יציאה" שמוביל אל היציאה לחדר המדרגות.

רצוי גם שלא להפלות בין נהגים דוברי עברית לבין דוברי אנגלית ולגרום להם להתרחק זה מזה.

7. רוחב מינימלי של מעבר, בפניה למקום חניה

8. תקן החניה לפי אזור החניה

תקן החניה המעודכן משנת 2016, מספק לכל שימוש קרקע 3 ערכים, בדרך כלל מרביים, של מקומות חניה נדרשים, שנקבעים לפי המרחק בקו אווירי, בין המגרש המתוכנן לבין תוואי הקו של מתע"ן (מערכת תחבורה עתירת נוסעים), או ממסילת רכבת.

אם המרחק הוא עד 300 מ' זה אזור חניה א', אם המרחק הוא בין 300 מ' לבין 600 מ' זה אזור חניה ב', אם המרחק גדול מ- 600 מ', זה אזור חניה ג'.

מרחק ההליכה בפועל, לא נלקח בחשבון. לא נלקח בחשבון מרחק ההליכה האמיתי עד לתחנה של הרכבת הקלה, או של המטרו, או של רכבת ישראל.

מה המשמעות של מרחק אל מסילת רכבת כאשר התחנה נמצאת במרחק 1 קילומטר ימינה או שמאלה.

?

ברכבת קלה ובעיקר בתחנות תת-קרקעיות, המרחק בין תחנות גדול פי 3 ויותר ממרחקים מקובלים בין תחנות אוטובוסים.

תקן החניה מתיימר ליצור קשר בין קלות השימוש בתחבורה ציבורית לבין הגבלת מספר מקומות החניה המתוכננים.

תקן החניה המירבי באזור חניה א' למשל, הוא כשליש מהמספר המינימלי של מקומות חניה שנדרשו בעבר.

בפועל תקן החניה פוגע באפשרות לספק חניה נאותה לבניין מתוכנן, גם אם מרחק ההליכה האמיתי בינו לבין התחנה הקרובה של מתע"ן הוא 1 ק"מ, ואף מספר קילומטרים.

למרות ההצהרות והכוונות של הממשלה לספק תחבורה ציבורית נאותה, יזמים לא יבנו בנייני משרדים או מרכזי היי-טק, אם לא יוכלו לספק את מספר מקומות החניה הנדרש בפועל.

התוצאה של תקן החניה החדש תהיה שמרכזי משרדים והיי-טק יתרחקו לאזורים הרחוקים מקווי המתע"ן, אזורים בהם תקן החניה מאפשר לתכנן חניה מספקת.

במקביל יתפתחו עיגולים של אזורי תעסוקה ברדיוס של 300 מ' עד 350 מ', סביב התחנות של הרכבת הקלה, המטרו המתוכנן, ורכבת ישראל.

יתכן שיתפתחו עיגולים של אזורי תעסוקה גם סביב ובתוך קניונים ומרכזי קניות שנבנו בעבר, ומקומות החניה בחניונים הקיימים של הקניונים ישרתו אותם. מכיוון שתקן החניה למסחר גבוה מהתקן לתעסוקה, שטחי מסחר יהפכו לשטחי תעסוקה.

תקן חניה הקובע שאזור החניה ייקבע לפי המרחק שנמדד בקו אווירי מהתוואי של המתע"ן, בלי קשר למרחק מהתחנה ובלי קשר למרחק ההליכה בפועל לתחנה, שיכול להיות גדול פי 4 ויותר, מהווה זלזול באזרחי ישראל.