• imce63

ההנחיות לתכנון חניה

עודכן: לפני יומיים

1. מקום חניה אחרון בשורת חניות בניצב

אין בהנחיות לתכנון חניה התייחסות למקום

החניה האחרון בשורת החניות, בין אם הוא גובל בקיר, או גובל באבני שפה שאחריהם בא גינון או ריצוף.

כלי-רכב היוצא בנסיעה לאחור ממקום חניה אחרון בשורה, אינו יכול לייצר פטיש סיבוב כדי להעמד עם הפנים לכוון היציאה. לכן מקום חניה אחרון צריך להיות רחב יותר מאשר מקום חניה הגובל בקיר באמצע השורה, והפתרון הנכון הוא להאריך את מסדרון הנסיעה ב-0.50 מ' עד 1.0 מ', אל מעבר למקום החניה האחרון.


2. מקומות חניה בניצב, ברחוב

תקנות התעבורה וההנחיות לתכנון, מאפשרות לתכנן מקומות חניה ניצבים לציר הרחוב,

אם לא מדובר ברחוב ראשי וסואן.

בתכנון חניה במגרש חניה, נדרש מעבר ברוחב כ- 6.0 מ' כדי לפנות ב- 90 מעלות, ולהכנס בהצלחה אל מקום חניה שניצב למעבר.

נהג שנוסע ברחוב ורואה מקום חניה בניצב מימינו, אינו יכול להכנס אל החניה, כי עומד לרשותו נתיב שרוחבו כ- 3.0 עד 3.50 מ' בלבד. כדי להכנס לחניה, בנסיעה קדימה או בנסיעה לאחור, עליו לעבור לנתיב שמשמאלו, כדי לקבל רוחב תימרון של כ- 6.0 מ'.

המסקנה המתבקשת היא שתכנון חניה בניצב לאורך רחוב דו-סטרי דו-נתיבי, אינו בטיחותי.

לעומת זאת, בכניסה לחניה אלכסונית מספיק נתיב נסיעה ברוחב 3.50 מ'.

לפי הנחיות משרד התחבורה אין לתכנן חניה באלכסון ברחוב דו-סטרי חד-מסלולי, כנראה כדי למנוע כניסה מהנתיב הרחוק בפניה חדה בזוית של 135 מעלות.

כיוון שבחניה בניצב כל הנהגים חיבים להשתמש בנתיב הנגדי, יתכן שחניה באלכסון בטיחותית יותר.


3. רוחב מינימלי של מקום חניה

לפי ההנחיות לתכנון חניה, רוחב מינימלי של מקום חניה הוא 2.40 מ'. ברמת שרות 2 ניתן לרדת לרוחב של 2.30 מ'.

כאשר נכתבו ההנחיות לתכנון חניה רוחב מכונית משפחתית היה כ- 1.80 מ'. במהלך השנים המכוניות נהיו קצרות יותר ורחבות יותר. כיום רוחב מכונית משפחתית מגיע כיום לכ- 1.90 מ' ואף יותר.

כותבי ההנחיות אף היו אופטימיים. הן הניחו שהנהגים יחנו באמצע מקומות החניה וישאירו משני הצדדים מרווחים לחונים לידם, כדי שיוכלו לפתוח את דלתות מכוניותיהם.

המצב בפועל הוא שנהגים חונים כפי שהם מצליחים לחנות, ואינם מתמרנים הלוך ושוב כדי להיות בדיוק באמצע מקום החניה.

לכן לא אחת, נהג חונה צמוד לקו, והנהג שחנה לידו לא יוכל להכנס למכוניתו.

המסקנה המתבקשת היא שצריך להרחיב את הרוחב המינימלי של מקומות החניה. רוחב מינימלי צריך להיות 2.50 מ', וברמת שרות 2, 2.40 מ'.

רעיון נוסף שיכול להקל ולעזור לנהגים, הוא לסמן מקומות חניה ברוחב 2.0 מ', וביניהם מרווחים ברוחב 50 ס"מ עליהם אסור לחנות.


4. חניה ליד עמודים

ההנחיות לתכנון חניה אינן מבדילות בין מקום

חניה הצמוד לקיר, לבין מקום חניה ליד עמוד.

כשחונים קרוב מאוד לקיר, הקירבה לקיר מונעת את האפשרות לפתוח את דלת המכונית. לכן נדרש רוחב גדול יותר של מקום חניה הצמוד לקיר. אבל אם חונים ליד עמוד, אין שום קושי לפתוח את הדלת אם העמוד אינו בדיוק מול הדלת. עובי העמוד שבהמשך מבטיח מרחב לפתיחה.

מן הראוי היה שבהנחיות תהיה לכך התייחסות. למשל, שייכתב שאם לאורך 2.0 מ' או יותר, במרכז מקום החניה אין עמודים, ואין הפרעה אחרת לפתיחת דלת, ניתן להסתפק ברוחב קטן יותר של מקום החניה, 2.50 מ', כמו בחניה הרחוקה מהקיר.


5. קביעת איזור החניה

תקן החניה המעודכן משנת 2016, מספק לכל שימוש קרקע 3 ערכים, בדרך כלל מירביים, של מקומות חניה נדרשים, שנקבעים לפי המרחק האוירי של המגרש המתוכנן מקו של מתע"ן (מערכת תחבורה עתירת נוסעים) או ממסילת רכבת.

אם המרחק הוא עד 300 מ' זה איזור חניה א', אם המרחק הוא בין 300 מ' לבין 600 מ' זה איזור חניה ב', אם המרחק גדול מ- 600 מ', זה איזור חניה ג'.

מרחק ההליכה בפועל, בין המגרש המתוכנן לבין קו המתע"ן, לא נלקח בחשבון. בעיקר לא נלקח בחשבון מרחק ההליכה האמיתי עד לתחנה של הרכבת הקלה או של המטרו או של רכבת ישראל.

תקן החניה מתיימר ליצור קשר בין קלות השימוש בתחבורה ציבורית לבין הגבלת מספר מקומות החניה המתוכננים. בפועל תקן החניה פוגע באפשרות לספק חניה נאותה לבניין מתוכנן, גם אם מרחק ההליכה בינו לבין התחנה הקרובה של מתע"ן הוא 1 ק"מ, ואף מספר קילומטרים.

למרות ההצהרות והכוונות הטובות של הממשלה, קשה למכור משרדים או מרכזי הייטק ללא מקומות חניה. מרכזי המשרדים וההייטק יתרחקו לאיזורים הרחוקים מקווי המתע"ן, אזורים בהם התקן מאפשר לתכנן חניה מספקת.

במקביל יתפתחו טבעות של אזורי משרדים ברדיוס של 300 מ' עד 400 מ', סביב תחנות של הרכבת הקלה, המטרו המתוכנן ורכבת ישראל.






11 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול