יותר ברושים ופחות דקלים בכבישים

בדרך כלל עצים גדלים לגובה, וככל שהם גובהים, הגזעים שלהם מתרחבים עם השנים.

עצי הדקל והתמר למיניהם, יוצאי דופן מבחינה זאת, הגזעים שלהם נשארים באותו עובי כל השנים.

יתכן שזאת הסיבה שבגללה מקובל לשתול עצי דקל לאורך כבישים ורחובות, בעיקר במפרדות שבמרכז הכביש.

עובי הגזע נשאר קבוע והצמרת הגבוהה לא מפריעה לתנועת כלי הרכב.

ככל שגזע העץ רחב יותר העץ יציב יותר ויכול לעמוד בפני רוחות וסערות.

עצי הדקל שגזעיהם אינם מתרחבים, מועדים לקריסה ככל שהצמרת נהיית גבוהה יותר.

לכן רצוי להימנע מלטעת עצי דקל במקומות המיועדים למעבר הולכי רגל וכלי רכב.

בעצי ברוש לעומת עצי הדקל, הגזע כן מתרחב עם הגדילה של העץ לגובה, אך הצמרות שלהם אינן מתרחבות. לכן הם אינם מפריעים לתנועת כלי הרכב, והחשש מהתמוטטות בסערה קטן יותר.

גם מבחינה בטיחות כלי הרכב, עצי ברוש עדיפים על עצי דקל. רכב שפוגע בגזע של עץ דקל נפגע כאילו פגע בעמוד. הצמרת הנמוכה של עצי הברוש, העוטפת את הגזע מרככת את הפגיעה ומקטינה את הנזק שיגרם לרכב במקרה של תאונה.

עצי ברוש עדיפים על עצי דקל גם מבחינת הצל שהם מספקים והחזות הירוקה לכל גובהם.