פסי האטה

פסי האטה הם בליטות לרוחב הכביש שנועדו לגרום לנהג להאט את מהירות נסיעתו.

זה אחד האמצעים המקובלים למיתון תנועה.

חתך הרוחב של פס ההאטה הוא בדרך כלל קשתי, רוחבו שנמדד לאורך הכביש רחב מספיק, עם גובה מרבי מבוקר, כדי שלא לגרום לנהג לאבד שליטה על הרכב בעת המפגש עם הפס.

הגובה המרבי תלוי במהירות אליה רוצים להאט את תנועת כלי הרכב.

השילוב של רוחב הפס וגובהו המרבי, חשוב גם כדי להבטיח שהפס לא יפגע בתחתית המרכב של המכוניות.

אחד הנושאים הבעייתיים הוא פס-האטה בכביש בו עוברת תחבורה ציבורית.

באוטובוס בו יש נוסעים בעמידה, הטילטול של הפגיעה בפס, עלולה לגרום לנפילה של נוסע עומד.

המקום ההגיוני ביותר להתקנת פס-האטה בתוואי הנסיעה של אוטובוסים הוא בתחום התחנה, או בתחילת המפרץ של התחנה.

בתחנה האוטובוס עוצר ועומד, ולכן ההסתברות של נפילת נוסע עקב הפגיעה בפס היא קטנה עד אפסית.

לגבי אוטובוסים שאינם עוצרים בתחנה, גם הם צריכים להאט כמו שאר כלי הרכב, למהירות שאליה תוכנן הפס.

החתך הקשתי של הפס צריך להיות סינוסי (כמו גרף הסינוסים של זוויות), ולא מעגלי, כדי שהעליה על הפס תהיה חלקה והדרגתית, כדי שהגלגלים לא יקבלו מכה בעת המפגש עם הפס.

חתך סינוסי נדרש וחשוב בעיקר בפסי-האטה בשכונות מגורים, כי המכה שהגלגלים מקבלים בעת המפגש עם פס שהחתך שלו מעגלי, גם משמיעה רעש. קול הרעש של המכה מפריע לדיירים השכנים בשעות הלילה.